: ספר סימן רצה

הקודם הבא

בדברי תוס` עירובין קבלה בידינו שר"ע באותה שעה מסוכן היה

ב"ה אור ליום ג` ויצא התשכ"ט ברוקלין נ"י יצו"א.

ישאו הרים חיים ברכה ושלום אל כבוד ידיד עליון וידיד נפשי רב האי גאון ראש בשמים צ"ת מפענח נעלמים זקן יושב בישיבה כקש"ת מוה"ר ישראל וועלץ שליט"א ראב"ד בודאפעסט.

אחדשכ"ג,

יקרת מכתבו קבלתי ושמחתי כעל כל הון כי זה זמן רב אשר לא ראיתי צורת אות מכ"ג וי"ר שיזכה לאריכת ימים ושנים דשנים ורעננים עד כי יבא שילה בבריות גופא ונהורא מעליא אמן.

ובדבר הערתו אשר כבדני בדברי תוס` עירובין מ"א בשם הר"ח קבלה בידינו כי ר"ע אותה שעה מסוכן הי` והביאו לר"ע הרופאים לגמע ביצה מגולגלת באחרית היום ור` יהודה לא דקדק לפיכך סמך על מה שראה ולא ידע העיקר על מה עשה כך וכו` ותמה כ"ג מהא דלעיל דף כ"א ע"א שאמר מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דעת חבירי אמרו לא טעם כלום עד שהביא לו מים וכתבו התוס` דמחמיר על עצמו הי` וא"כ הכ"נ אמאי לא החמיר על עצמו ולא אכל.

ומה שנראה לפענ"ד דלכאורה דבר זה תלוי אי אדם רשאי למסור נפשו יותר מעל ג` העברות אשר אמרו יהרג ואל יעבור ולשיטת הרמב"ם דאדם המוסר נפשו חייב א"כ איך אמר ר"ע מוטב שאמות מיתת עצמי וכ"ש לפמ"ש התוס` דלא הוה אלא חומרא א"כ מאי חומרא הוא זו במקום פק"נ, וראיתי בהגהות מהרש"ם עירובין הנ"ל שעמד בזה וכתב דכיון דראה ר"ע דבל"ז יהרג ע"י המלכות והוי לדידיה רק חיי שעה ולכן אמר מוטב שאמות מיתת עצמי ור"ל ולא ימות ע"י המלכות שכבר ראה וידע שנגזרה עליו גזירה שיהיה מהרוגי מלכות ובכה"ג סבר דרשאי להחמיר על עצמו ע"ש. ולפ"ז שפיר מיושב דלא אמר כן בת"ב שהי` מסוכן כיון דהתם עדיין לא הי` בכלל הגזירה ודאי דהדין דאסור לסכן עצמו כיון דחי בהם כתיב, ומחויב לאכול כדי להחיות את נפשו ואתי שפיר.

שנית הי` נראה דנראה לחדש דלא אמרו בדברי סופרים העובר עליהם חייב מיתה אלא במה שעשו לגדור גדר וסייג ומי שעובר על הגדר או על הסייג הו"ל בכלל לטותא דרבנן דפורץ גדר ישכנו נחש ועיין רש"י עירובין הנ"ל דברי סופרים חדשים שנתחדשו בכל דור ודור לגדור גדר וסייג. והנה נט"י הוה סייג לטהרות עגמ` ורש"י שם אבל צום תשעה באב אינו מכח גדר וסייג אלא תקנוהו לקונן על חורבן בית מקדשינו שיבנה בב"א. אבל אין בזה שום גדר וסייג לתורה וכיון דאין בו משום גדר וסייג ממילא אינו בכלל מיתה דפורץ גדר וממילא כיון דנסתכן והביאו לו הרופאים ביצה לגמע גמעה כדי להחיות נפשו דליכא כאן משום גדר וסייג.

ועוד בו שלישיה לפמ"ש דמהרש"א שם בח"א דדוקא היכא דגזרו לעשות גדר על דבר עבירה שיש בגופה חיוב מיתה אבל אם גזרו בדבר שיש בו עשה ול"ת אינו דומה כעובר על גדרם שיהא בו חיוב מיתה שלא יהא טפל חמור מן העיקר ע"ש וא"כ הכ"נ נט"י דתקנו סייג לתרומה חייב מיתה ולכן אמר מוטב שאמות מיתת עצמי אבל צום בט` באב שאינו אלא לקונן ולהצטער על חרבנו אינו חייב מיתה.

עוד נראה לחלק בין שהוא כבר בסכנה כמו ר"ע בצום או שהוא עדיין חוץ לסכנה דהנה בנט"י הכא עדיין לא הי` בסכנה כלל למות אלא שאם לא ישתה מן המים אז יכול לבא לידי סכנה ולמות אבל כעת אכתי אין עליו רק חיוב נט"י או שישאר המים שלא יבא לידי סכנה ולא יטול ידים כה"ג ס"ל לר"ע כיון דמוטל לפניו מצות נטילת ידים מחויב ליטול ידיו אף שע"י כן לא יוכל לאכול ויבא לידי סכנה אבל התם כיון דכבר הי` בסכנה אבל שבתי וראיתי דדא שבוש הוא דאכתי בידו לאכול כשיהיה בסכנה ולמה ימות אע"כ כונתו דאפ"ה ימות ולכן נראה מה שכתבתי.

עוד הי` אפשר לומר דדוקא בנט"י החמיר לעצמו מאד לפי שאמרו המזלזל בנט"י נעקר מן העולם ונחלקו בו י"א אפילו בפעם אחת וברש"י סוטה ד` משמע שאוכל תמיד בלי נט"י ור"ע החמיר לעצמו אפילו פעם אחת שלא לאכול בלי נט"י שאם יאכל יעקר מן העולם וזה אמר מוטב שאמות מיתת עצמי שלא יאכל ולא יעבור על דברי חבריו וממילא ימות מיתת לטותא דח"ו יעקר מן העולם וא"כ דוקא בנט"י אמר כן אבל היכא דלא אמרו ז"ל כן לא החמיר על עצמו כנלפענ"ד.

ובזה הנני ידי"נ הנאמן קשור באהבתו המתפלל בעד בריאות גופו ואריכת ימיו ושנותיו עד כי יבא ישועת ה` כהרף עין ונראהו עין בעין החותם בלב ונפש.

מנשה הקטן